פרשת בראשית, בצלם אלוהים נבראת / מוטי לקסמן, תשע"ג.
"ויבאו כל עם הארץ בית הבעל ויתצהו את מזבחתיו ואת צלמיו שברו היטב'". [א]
"בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל".[ב]
"אסור לנגוע בצלם זה". [ג]
"צלם" במובאות האלה עוסק בדמות זרה ואסורה על היהדות.
<>
"צלם" הוא גם מושג מרכזי באמונה היהודית, הוא מופיע בפרק הפותח את התורה כולה: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו". [ד]
האם מקרה הוא זה בלבד?
הסופר המקראי אינו סבור כך, המונח חוזר ומופיע פעמים נוספות.
כבר בהיערכות לבריאת האדם, אין ספק, זה מושג מרכזי: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". [ה]
בהמשך נקרא: "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו". [ו]
גם באזהרה מפני רצח, מזכירים לנו:"שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". [ז]
אז מה הוא "צלם" בחומש בראשית?
דעות שונות בנדון.
א. "בדפוס העשוי לו, [...] פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יצורו הוא". [ח]
"בצלמו בצלם שלו, שלא הוצרך שישאילו לו אחרים שום צלם". [ט]
צלם, לפי פרשנויות אלה, היא דמות האדם המיוחדת לו.
אבל, מהי הדמות המיוחדת לאדם?
ב. "בצלמו שהוא צלם אלקים [...] בדמות מלאכים שהרי דיוקן מלאכים ואדם שוה". [י]
"בצלם אלהים - מלאך, כי צלם יתברך וצלם מלאך אחד [...] לפיכך פירש אחר שאמר בצלמו ואמר בצלם אלהים שהוא בדמות מלאך". [יא]
מחשבות אלה מבינות שדמות או דיוקן האלוהים עצמו או המלאכים הוא הדפוס מנחה לעיצוב האדם.
<>
זהירות, פרשנויות אלה מעלות בעיה עקרונית במחשבה היהודית.
קישור בין דמות האדם לדמות אלוהים, קובע גם דמות לאלוהים.
קביעה כזו יש בה הפחתה משמעותית בדמות האלוהים. במובן זה, כל הגדרה מחסרת, ממעיטה.
"הלא האלהי אין לו גוף ותבנית". [יב]
"אבל האחד יתברך אין לו גוף וצורה ואין לדמותו בשום בריה". [יג]
באופן אחר: "שהוא יתברך אין לו גוף אלא דברה תורה בלשון בני אדם". [יד]
גם הרמב"ם בי"ג העיקרים קובע, באופן הברור ביותר, "הבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף , ואין לו שום דמיון כלל". [טו]
אכן, המיוחד בתפיסה הישראלית את אלוהי ישראל, בניגוד לאלילים האחרים במזרח הקדום, הוא בהעדר כל היבט מוחשי בו.
בהתאם לכך, פרשנים שונים הציעו מובן אחר ל- "בצלם אלהים עשה את האדם".
"בריאה זו על הנפש נאמרה". [טז]
"בצלמו. ענין צלם השגה שכלית, והכונה באמרו "בצלמנו", לפי שהנפש השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו". [יז] "בצלמנו היא השגה שכלית". [יח]
כוון פרשני זה מעביר את הצלם מדמות הגוף לצד הרוחני שבאדם.
תם הקושי?
לא תם, הקושי רק מתחיל.
הנתון הכתוב, "בצלם אלהים עשה את האדם", אינו אומר דבר על מהו האדם ואיזה הוא!!!
בכתוב זה אין תשובה על תכנה של ההשגה השכלית, על אופייה של נפש האדם שנבראה בצלם אלהים?
הרי מנהיגים וכהני דת רבים מדברים בשם אלוהים, גם בשם רוח אלוהים.
בשם מה הם מדברים?
איזה אלוהים הם נושאים בליבם?
האם
"נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים". [יט] "אל קנוא ונקם ה' נקם ה' ובעל חמה נקם ה' לצריו ונוטר הוא לאיביו". [כ]
או אולי,
"ה', ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים". [כא] "חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד. טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". [כב]
אמנם, הנביא מבהיר, "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך". [כג]
אבל, זו הבהרתו, אולי גם אמונתו.
<>
במלים אחרות, קבלה משמעותית של "בצלם אלהים עשה את האדם" כוללת בו זמנית גם הכרעה בסיסית, באחריות מלאה, איזה אלוהים הוא שבצלמו בצלם אלהים ברא" את האדם.
לפי האלוהים הנבחר על ידך, ניתן לשער בעל איזו נפש הנך.
<>
לפני סיום אני חייב להתוודות, מה פתאום בצלם עסקתי?
הסכיתו ושמעו, נסעתי לאטי למרכז הספורט לחלץ עצמותי.
והנה מי בדרך בין פרדסים אחרונים לבין עצי נוי?
לא תאמינו!
מתנהלת לה לאיטה עגלה עמוסה בכדי חלב בכוון לבויבריק. ואני אחריה.
התחלתי לצפור כדי לזרז אותו.
העגלה נעצרה, עליה נעמד, כאשר השוט בידו, ר' טביה החולב, פונה אלי ואמר:
"מה לך נחפז, יהודי? כמו שכתוב, 'החיפזון מן השטן הוא'"!
עוד אני נרעש מהופעתו של ר' טביה' והוא יורה שאלה, "ובפרשה בראשית כבר שנית?"
אני, מרוב תימהון מתחיל לגמגם על בראשית, על בריאה ועל צלם.
אני מאוד מרוגש.
הוא לא נרעש, ר' טביה החולב אינו מבין מה ההתרגשות.
הרי הכל כתוב, מבואר ומפורש, והוא כאילו מסכם את כל הפרשנים כולם.
<>
תקשיב היטב, איש ישראל.
צלם?
פשוט מאוד, כמו שכתוב, צריך להיות מענטש.
ואם טביה, מעל רום העגלה אומר זאת, מי אני שאעיז לחלוק?
הבנת את זה מאטעלע?
הבהרות ומראה מקום
א. מלכים ב יא, יח.
ב. בבלי, תענית כו, א–ב.
ג. יעקב כנעני, אוצר הלשון העברית כרך 14, ירושלים–רמת-גן תשל"ה, עמ' 5013.
ד. בראשית א, כז.
ה. בראשית א, כו.
ו. בראשית ה, א.
ז. בראשית ט, ו.
ח. רש"י לבראשית א, כז.
ט. חזקוני לבראשית א, כז.
י. חזקוני לבראשית א, כז.
יא. רד"ק לבראשית א, כז.
יב. מלב"ים לישעיהו מד, יג.
יג. פירושי סידור התפילה לרוקח [קמ] אל מלך יושב על כסא רחמים עמוד תשי"א.
יד. תורת המנחה פרשת בא / דרשה כב עמוד 211.
טו. הרמב"ם, י"ג עיקרי האמונה.
טז. רד"ק לבראשית א, כז.
יז. רבינו בחיי לבראשית א, כז.
יח. תולדות יצחק לבראשית א, כז.
יט. שמות לד, ז.
כ. נחום א, ב.
כא. שמות לד, ו–ז.
כב. תהלים קמה ח–ט.
כג. מיכה ו, ח.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
